פסק-דין בתיק הפ"ב 21949-09-12

1. המבקשים הגישו בקשה לאשר את פסק הבוררת, שניתן ביום 5.9.2012, על ידי כב' הבוררת עורכת הדין טניה יהב, במסגרת הליכי בוררות שניהלו הצדדים בפניה.

המשיב הגיש מנגד בקשה לביטול פסק הבורר. טען המשיב ארוכות אודות המסגרת העניינית של הבוררות כשלטענתו, מינויה של כב' הבוררת לא היה מכוח סעיף 158 לתקנון האגודה, החל על הצדדים, הקובע כי "ניר שיתופי" ימנה בורר במחלוקת שבין הצדדים, כי אם מכוח חוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק הבוררות"), ועל כן היתה הבוררת מחויבת, על פי סעיף טו' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, ליתן את פסק הבורר בתוך 3 חודשים מיום התחלת הדיון ומשלא עמדה בכך ונתנה את פסק הדין כ-21 חודשים לאחר תחילת הבוררות אזי קמה עילת בטלות הפסק מכוח סעיף 24 (8) לחוק הבוררות.

עוד טען המשיב כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להתמודד עם הראיות שהובאו בפני הבורר בכך שהבוררת התירה למבקשים לצרף לסיכומי טענותיהם מסמכים שונים שלא הוגשו במסגרת הליך הבוררות. לפיכך, טען כי מתקיימת עילת בטלות הפסק מכוח סעיף 24 (4) לחוק הבוררות. עוד ובנוסף, טען כי פסק הבורר מנוגד לחוק וגורם לעיוות דין ברור בעצם קביעת זכויות במקרקעין למבקשים בעוד שעל פי הדין נעדרים הם זכויות.

לחילופין, טען המשיב כי ככל שיקבע כי הליך הבוררות התקיים כדין מכוח תקנון האגודה והוראת סעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות החל על הצדדים אזי יש לאפשר לו למצות את הליכי הערעור בפני וועדת בוררים, בהתאם לסעיף 159 לתקנון, בטרם יאושר הפסק.

2. המבקשים הינם בעלי זכויות במשקים חקלאיים במושב תלמי אליהו, מושב עובדים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: " האגודה"). (המבקש 1 - משק 15; המבקשת 2 - משק 14; המבקש 3 - משק 16). המשיב אף הוא חבר באגודה.

3. המבקשים טענו לזכויות של כ-70 דונם של אדמה חקלאית המהווה חלק בלתי נפרד מיחידות המשק אותם הם מחזיקים בהתאמה. המדובר בשטחים חקלאיים שהושכרו למשיב לשימושו, לצורכי גידולים חקלאיים, שעוד קודם לכן הושכרה לשימושו של אביו של המשיב.

4. במהלך שנת 2009 פנו המבקשים אל המשיב וביקשו ממנו לפנות את הקרקע ובהתאם נחתם בין הצדדים הסכם לפיו התחייב המשיב לפנות את הקרקע עד ליום 31.12.10. משנמנע המשיב לפנות את הקרקע פנו המבקשים אל בית משפט השלום בבאר-שבע בתביעת פינוי. מיד לאחר הגשת התביעה טען המשיב, באמצעות בא כוחו, לחוסר סמכות של בית משפט לדון בתובענה לנוכח מושא הסכסוך ולנוכח סעיף בוררות החל על הצדדים מכוח תקנון האגודה, אגודה בה הצדדים חברים.

בעקבות טענה זו הסכימו הצדדים למחיקת התובענה והעברת הסכסוך להליך של בוררות, לפי סעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות.

5. טענת המשיב, כפי שבאה בפני, כי כב' הבוררת מונתה להכריע במחלוקת שלא מכוח תקנון האגודה, מוטב היה כי לא תטען שכן המדובר בטענה מתחכמת שמן הראוי היה כי לא תטען על ידי עו"ד. המשיב בעצמו ביקש את עיכוב ההליכים, בתביעת הפינוי שהוגשה על ידי המבקשים בבית משפט השלום, עקב סעיף הבוררות החל על הצדדים מכוח תקנון האגודה. בכך, יש לומר כי הסכים מכללא כי הפניה להליך הבוררות הינה מכוח הוראות התקנון.

יתר על כן, לאחר מחיקת התובענה בבית המשפט השלום כשפנו הצדדים להליך הבוררות של "ניר שיתופי", המסגרת הארגונית המסדירה בין השאר גם את הליכי הבוררות של חברי האגודות שהינם חברי בה, חתם המשיב על כתב מינוי לבוררת לפיו נאמר מפורשות כי מקור סמכותה של הבוררת שהתמנתה הוא תקנון האגודה. טענתו של המשיב בדיעבד כי המדובר בטעות הינה במילים עדינות טענה בלתי ראויה אשר אין בה כדי לכבד את הטוען אותה.

בית המשפט השלום עיכב את ההליך אשר עמד בפניו אך ורק מכוח הוראות תקנון האגודה החל על הצדדים בנסיבות העניין. לא היה בין הצדדים הסכם בוררות אחר והצדדים גם לא הסכימו ללכת להליך של בוררות. היה זה אך ורק מכוח הוראות תקנון האגודה החל עליהם. לפיכך, יש לקבוע כי מינויה של הבוררת, על ידי "ניר שיתופי",  נעשה בהתאם ומכוח תקנון האגודה. טענות המשיב אשר הכביר מילים בנושא אינן ראויות על דרך ההמעטה ואין בהן כדי לכבד את הטוען אותן.

משקבעתי כך, לא ניתן לומר כי קמה עילת בטלות מכוח העיכוב שנוצר במתן פסק הדין מאחר ובהתאם לסעיף 161 לתקנון אין הבורר שמונה מוגבל בקבלת החלטה ו/או במתן הפסק מבחינת הזמן. למותר לציין כי חלק ניכר מן העיכוב שנוצר מזמן תחילת ההליך ועד מתן פסק הבורר נעוץ "בסחבת" שנקט המשיב כאשר פעם אחר פעם הגיש בקשות לדחות את מועדי הדיון וחזר והטריח את הבוררת בבקשות סרק שכל כולן משיכת זמן ומשיכת הליכים.

מעבר לאמור אעיר כי המשיב טען טענה זו בפני כב' הבוררת אך זו נדחתה במסגרת החלטת ביניים עליה לא ביקש המשיב להשיג על דרך של פניה אל בית המשפט בכל בקשה ותביעה לעכב את המשך הליכי הבוררות והוא אף נמנע מלחזור ולהעלותה בשלב הסיכומים במשמע, כי ויתר עליה. לפיכך, לא תשמע טענתו זו כחלק מעילותיו לביטול פסק הבורר.

לאור כל האמור לעיל בקשת המשיב לביטול פסק בורר על בסיס הוראת סעיף 24 (8) לחוק הבוררות דינה להידחות.

6. טענת המשיב כי הבוררת אפשרה למבקשים להגיש מסמכים בצירוף לסיכומי טענותיהם מבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב עליהם ולטעון טענותיו, כבסיס לביטול פסק דין, מכוח הוראת סעיף 24 (4) לחוק הבוררות,  אף היא דינה להידחות. טענה זו נטענה בעלמא ללא כל בסיס עובדתי. המשיב לא הציג את המסמכים אשר לגביהם נטען כי צורפו לראשונה לסיכומים ועל כן אין לדעת במה מדובר. מעבר לאמור, על פי תגובת המבקשים המדובר במסמכים אשר היוו חלק בלתי נפרד מכתבי הטענות ו/או מסמכים שהיו בשליטת המשיב. בשולי הדברים יאמר כי גם אם צורף מסמך כלשהו שלא היה בידיעתו של המשיב לא טרח המשיב להגיש בקשה לבוררת כדי למצות זכותו ולטעון טענותיו בנדון, עוד בטרם הגיש את סיכום טענותיו.

7. טענת המשיב כי פסק הבוררות יוצר עיוות דין בכך שהוא מנוגד לחוק, אינה מהווה עילה לביטול פסק דין מאחר ואיננה מנויה על רשימת עילות הבטלות הנקובות בסעיף 24 לחוק הבוררות. להיפך, מורה אותנו סעיף 26 לחוק הבוררות כי בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין. הוראה זו נועדה לצמצם את עילות ההתערבות השיפוטית בפסק הבורר ולקדם ולעודד את מוסד הבוררות שגם אם הוציא תחת ידיו פסק בורר המקים עילת בטלות רשאי בית המשפט שלא לבטלו אם סבור שלא נגרם עיוות דין. טענת בטלות בשל עיוות דין לא תעמוד.

במקרה דנן טען המשיב כי פסק הבורר עושה עימו עיוות דין בשל העובדה שהשקיע כספים רבים בהקמת חממות במקרקעין נשוא המחלוקת וכי החלטת הפינוי של כב' הבוררת גורמים לו להפסדים כספיים כבדים ביותר. כאמור, טענה זו אין בה ממש לא בפן המשפטי וגם לא בפן העובדתי נוכח העובדה שבפן העובדתי כבר בשנת 2009 ידע המשיב כי המבקשים דורשים את פינויו מן הקרקע. המשיב עשה כן שלאל ידו כדי למשוך זמן וליהנות מהחזקתו בקרקע. אם ביצע השקעות בקרקע מאז שנת 2009 ועד היום היה שעשה כן על אחריותו הבלעדית והמלאה כשהוא לוקח סיכון ממשי ביודעין. מה גם שעם תחילת הליכי הבוררות הוציאה כב' הבוררת צו מניעה האוסר על המשיב לבצע השקעות נוספות בקרקע וככל שפעל בניגוד לצו אין לו להלין אלא על עצמו.

טענות המשיב לקיומו של עיוות דין בפסק הבוררת מקום שנוגד הוא חוק יסוד מינהל מקרקעי ישראל עת קבע כי למבקשים בסיס משפטי לדרישת פינוי המשיב, אף הן דינן להדחות. מעבר להעדר קיומה של עילת בטלות מכוח טיעון זה, של טעות משפטית על פני הפסק, הרי שגם לגופו של עניין לא מצאתי כל טעות בקביעת כב' הבוררת. בעלי נחלה באגודה מחזיקים בקרקע כברי רשות של האגודה החוכרת קרקעות מהמינהל ואין כל מניעה שבר רשות ישכיר אדמותיו לאחר. כך גם קבעה כב' הבוררת.

8. בהנתן כל האמור לעיל, דין הבקשה לביטול פסק בורר להידחות.